תוכן

רלט) מה הם ג' הבחינות הנוהגים במצב רישא ודיקנא דא"א.
א', הוא מצב התמידי, שאז נבחן שראשו זקוף מאד, והדיקנא נגבהת למעלה. שפירושו, שראשו זקוף למעלה ונעלם לגמרי מן התחתונים, כי אפילו או"א אין להם אז אחיזה בראש שלו. וכן הדיקנא נגבהת למעלה, ואינה מאירה לאו"א אלא בבחינת או"מ מרחוק. מצב ב', הוא, בעת הזווג דנשיקין להוציא מוחין דע"ב בשביל או"א, שאז הוא עלית הפרצופים. וג"ר דא"א עלו לג"ר דעתיק לקומת כתר, ואו"א עם הגרון וחג"ת דא"א עלו למקום ג"ר דא"א שמקודם לכן, ששם קומת ע"ב. ונמצאים ד' תי"ד תתאין שעלו עתה לבחינת ראש דא"א שהוא בחינת ע"ב, אמנם ח' תי"ד עלאין הם בסיום לחיי הראש דא"א שבמקום עתיק. ונבחן אז שהראש דא"א עם הח' תי"ד עלאין, יורדים מקומת כתר למקום או"א וד' תי"ד תתאין, ונעשה הזווג במקום הפה דא"א שמקודם לכן, ששם מלביש עתה הפה דאו"א. והח' תיקונים עלאין נשפלים ומאירים בחינת גיכ"ק בחיך דא"א, וד' תי"ד תתאין מאירים בחינת אחה"ע בגרון דא"א, ויוצא עליהם קומת ע"ב לאו"א. וזה נבחן 'שכופף ראשו למטה והדיקנא נשפלת למטה'. כי הראש נשפל למקום עמידת או"א כנ"ל, והדיקנא נשפלה לחיך וגרון דא"א שבמקום הפה דאו"א.
מצב ג' הוא 'לא זקוף ולא כפוף'. ונקרא ג"כ, 'שכופף ראשו בבחינת מזל ונקה לבד'. ומצב זה הוא ג"כ בעת הזווג, אלא לצורך המוחין דז"א. כי התחלת המוחין דז"א צריכים להיות מבחינת קומת כתר, להיות שורשו בנקודים מבחינת נה"י דפרצוף הכתר דא"ק. וע"כ נעשה הזווג בראש דא"א העומד במקום עליתו, דהיינו בג"ר דעתיק ששם קומת כתר. ונמצא שראשו זקוף ואינו כופף אותו למטה למקום עמידת או"א, שהוא במקום ג"ר דא"א שמקודם לכן, ששם קומת ע"ב. אמנם עכ"ז אי אפשר לחשבו לזקוף לגמרי, משום שבחינת המ"ן דזווג הזה אינם אלא המ"ן דשערות דיקנא, שהוא המזל ונקה. ונמצא קומת ע"ב זו היא שפלה הרבה מקומת ע"ב דא"א, שהוא עצמות דאו"י, ומכ"ש שהוא שפל מקומת כתר שלו. ומבחינה זו נבחן שראשו נשפל במקצת. כי אע"פ שאינו יורד למטה אלא עומד במקומו בג"ר דרדל"א, עכ"ז אין הזווג נעשה מבחי' קומתו דא"א בעצמו, אלא מבחינת הכתר דע"ב דל"ב נתיבות. וע"כ אי אפשר לחשבו לכפוף, שהרי הוא במקומו בג"ר דעתיק. ואי אפשר לחשבו לזקוף, כי הזווג נעשה על המ"ן דשערות, השפל בהרבה ממדת עצמו. וע"כ נבחן זה, שכופף ראשו בבחינת המזל ונקה, כלומר שאין כאן כפיפת ראש אמיתי, אלא ממה שהזווג נעשה על המ"ן דמזל ונקה. (אות קצ"ג).